בוקר טוב ארץ שם

שלטים מלאים קילומטרים עוברים לנו מעל לאוטו.

אני אוהב את השיער שלך ברוח, וגם כשאת סוגרת חלון ולא מזיזה אותו אפילו שהוא מסתיר לך עין אחת,
ואני שמח לראות שוב את הכוכבים הלבנים על החולצה האדומה שאת לובשת.
אני סוגר את הרוכסן עד הסוף ומושך את הכובע על הראש.

אתמול בלילה, כשחושך פלש ליער, חיפשנו את הבקתה נושאת ארובה,
מוארת חלון מחולק לארבעה ריבועי זכוכית, שמחכה בסוף הסיכויים,
ויש בה אשה בודדה שהרגע שלפה מגש משובץ עוגיות חמות מלב תנור פועם. נרדמנו באוטו.

כשהתעוררתי את עמדת בחוץ מעל חיצים קטנים בבוץ, עקבות ציפור שהחליטה ללכת.
את אומרת לי, דריבל, תכין לנו קפה ומוציאה וופלים שהפכו גמישים.
כשאנחנו שוב על הכביש את מקפלת חולצה לכרית על חלון, עוצמת עיניים אולי ישנה.
אני מניח סיגריה בין אצבעות הכפפה ופותח מעט את החלון.
ברדיו שירים רגועים שאי אפשר לתופף על ההגה.
את עוצמת עיניים, אולי כבר נרדמת, את סומכת עלי. בוקר טוב, 
בוקר טוב ארץ שם.