אני לא אוהב את הערב, חץ ציפורים חוצה בשמים, מחפש מקום לישון.
העיר נסוגה בחלון האחורי, הופכת לשורה של כתמים זוהרים.
רק אם לפני שיצאתי היה מי שיהדק אל תוך כף ידי
שרשרת עם תליון בעל משמעות שאוכל להבין בעוד זמן
ברגע קשה אחד, בטח בגשם.
את מביטה בירח מביט בך, פעם חשבת שהוא עוקב רק אחרייך.
קשת אזניות עוטפת את ראשך, משמיעה לך שירים מזמן רחוק ודומה.
את חושבת שמעכשיו הכל יהיה בסדר. את מתקרבת אלייך, מתופפת לעצמך על הרגל.
מתוך קופסה שקופה, אני שולה ענבים ירוקים, סימנים לקיץ. בקבוק מיץ שמילאנו בבית.
האוטובוס חללית ישנה שט בשקט לעבר חושך מוגזם, לידי יש אחד שנצמד
לחלון כמו קוף מבולבל שנשלח לחלל.
את עוצמת עיניים מאמץ תרדמה ומולך
ירח שוכל כוכב נופל. בנסיעות ארוכות למדתי לבכות
רק מתוך עין אחת, בצד שאת לא רואה, אני רוצה שתהי שמחה.