צהריים עומדים להתחיל, השמש תופסת מקום טוב באמצע
שני עננים לבנים שמקודם היו אחד מביטים למטה
אני שוטף את הכוס שאיכלסה לי קפה, מרטיב את הפנים.
אני בורח מהבית.
הכי טוב אם היה לי שק חפצים לקשור למקל
אני מניח את התיק שמזכיר תרמיל על יד הדלת
מוצא אותי מתרגש כמו הילד שהייתי כשעוד היה לי מי שיחפש אותי
מציף את העציצים, נועל את הדלת בפעם הראשונה בשני סיבובי מפתח
מספיק רחוק מותר להתחיל להזות, יער שחור מלא קוקיות - אני יודע שאת שם
ענפים עצובים ניסו לתפוס אותי כשרצתי דרך העצים, אחר כך הלכתי עד שהנחתי
ידיים מעצורים על הברכיים והשתעלתי אחת לשלוש נשימות.
את תחזרי ותראי שגם אני יכול להיות מאושר בלי לחשוב על זה
כמו אנשים שנכנסים לים בבגדים, גם אני יכול