אני לא יודע לאן אני מתגעגע, לפעמים זה מחבק אותי חזק מדי.
אנחנו חדשים בארץ שם, וההמשך תלוי רק בנו. את מציירת מפה על מפית,
שואלת אותי אם הרים עגולים או שדה מרובע ואני ממליץ על אגם קפוא, לעת עתה.
עננים עייפים מלעוף מערבבים שמים וארץ, ערפל שמן זוחל בין העצים כמו נחש שבע.
אי אפשר לראות ואת מנסה על קצות האצבעות. שורת נמלים מודאגות ממהרות לחזור הביתה.
אני עושה עיגול מאבנים ומצית ערימת זרדים שנפלו מאותו העץ. את משפשפת ידיים ומושיטה קדימה.
ערמונים מתפצחים במרכז מחבת שחורה. הרבה זמן חיכינו להם. אחר כך תה שחור וסיגריות לבנות.
את פותחת חיוך, זה הגשם שבינתיים מתנהג כמו טפטוף. גם אני בעדו.
קר לי באוזניים אז אני מצמיד אותן בתורות, כל פעם לכתף אחרת,
לך יש כובע כחול מצמר שמכסה לך את רוב הראש, גם יש לך כפפות ואני מכניס את הידיים לתוך השרוולים.
מחר נקנה לי גם.
אני לא יודע לאן אני מתגעגע, ועל מה אני מצטער אבל גם ככה, לא הייתי חוזר.