זיקוקים ביום רגיל

בערב נגיע לעיר קטנה עם אנשים שמבינים את החורף, חנויות ישנות צהריים

יין בטעם פירות ינדנד מדרכות תחתינו, מישהו במכנסיים משובצים יספר לנו 
על הופעה בסביבה נעליים חורקות על דשא רטוב, בירה בכוס פלסטיק,
בלדה עצובה. כשהלהקה תעלה להדרן, נפלוש דרך כל הקהל עד לשורה חמישית

אני אתמיד בשתייה ואת יודעת שאת תצחקי, כשאני אקיא. בלילה כששנתי תתהפך

את תביאי מים קרים תרטיבי לעצמך את היד ולי את המצח. פעם זו היית את, ואני 
שהחזקתי לך את השיער שלא יתלכלך, את חייכת כשהפסקת הסתובבת ואמרת
אני ליגה, ואז המשכת. 

ככה הכרנו, ליד מדורה, ליד זריחה מתעכבת מאחורי עננים. סיפרתי לך על השגרה 
שאימצה אותי ועל החיפוש אחרי החופש הביולוגי שלי. גם אז, זו את שצחקת, קצת אלי, 
קצת עלי. פתאום משהו הוצת בי בפנים, כמו פתיל, מבולגן ונוצץ ומבהיל

דרמת פיצוץ, של זיקוקים ביום רגיל.