האוטו האט, ירד לשוליים, שני גלגלים שחורים טובלים בבוץ. הסתכלתי עלייך ואחר כך במראה שבצד
שם ראיתי אותה, תחת תרמיל גדול, יוצאת מתחנת עץ רטובה, חיה מציצה ממאורתה בחלוף סכנה.
אמרת לה שאם היא רוצה ושאנחנו בדרך, היא חייכה ועלתה בינך לביני. דיברתן שעות על מקומות
וספרים, מתוך המעיל מציצות חיות קטנות שנולדו בשלג ועכשיו רקומות לה על צווארון בהיר בחולצה
דקה. עיניה לחות נפקחות לאט, כמו בובת תינוקת ישנה שעברה בירושה. בכל פעם שהפנתה את
גבה אלי, ניסיתי לאתר בליטה מעידה על מפתח שאפשר למתוח, להוסיף לה כוח.
וספרים, מתוך המעיל מציצות חיות קטנות שנולדו בשלג ועכשיו רקומות לה על צווארון בהיר בחולצה
דקה. עיניה לחות נפקחות לאט, כמו בובת תינוקת ישנה שעברה בירושה. בכל פעם שהפנתה את
גבה אלי, ניסיתי לאתר בליטה מעידה על מפתח שאפשר למתוח, להוסיף לה כוח.
את התמכרת למילים שלה, לתנועות, גחלים אדומות זוכרות, שהיו פעם אש מרהיבה. שמעתי אתכן,
ילדות עסוקות מרכיבות ארמונות, לא רוצות לראות, מעבר לארגז החול. החזרתי את פני לחלון, מרחם
על כל תחנת רוח שעומדת באופק לבד, מי יודע כבר כמה שנים, ברוח.
ילדות עסוקות מרכיבות ארמונות, לא רוצות לראות, מעבר לארגז החול. החזרתי את פני לחלון, מרחם
על כל תחנת רוח שעומדת באופק לבד, מי יודע כבר כמה שנים, ברוח.
היא נשארה איתנו יומיים, ואז נעלמה לתמיד.
בלילה אחר על הגב, שכבנו שנינו זה לצד זו על הגג הקר של האוטו. העננים הסתלקו, השמים היו
בהירים וצלולים, כל הכוכבים נצצו יפים כמו ילדים רחוצים. הירח תלוי נמוך, פנינה ענקית בוהקת.
הסתובבתי אלייך, רציתי לחייך ושתחייכי חזרה, להגיד לך תראי אותנו שני עכברים, מערימים על
חתול המציאות. הבחנתי בטיפה, באזור הרקה, מסלולה הזוהר נמתח מהעין, לא אמרתי כלום,
לא חייכתי, בינתיים.
בהירים וצלולים, כל הכוכבים נצצו יפים כמו ילדים רחוצים. הירח תלוי נמוך, פנינה ענקית בוהקת.
הסתובבתי אלייך, רציתי לחייך ושתחייכי חזרה, להגיד לך תראי אותנו שני עכברים, מערימים על
חתול המציאות. הבחנתי בטיפה, באזור הרקה, מסלולה הזוהר נמתח מהעין, לא אמרתי כלום,
לא חייכתי, בינתיים.