מפשירים
רק השיניים שאת נוקשת, מפרות את השקט. חיפשנו את השמש, קר מתחמם חם
והיא מנסה באצבעות קרניים להפריד בין העננים, לחשוף כתמים כחולים.
עד שהחורף יחלוף מצאנו עצמנו בבטן ספינה סחופה שמצאה עצמה על החוף.
אביב מתקרב לארץ שם, אני עומד על חרטום בלב יבשה ומזהה ים.
את מתרגשת מול קסילופון הקשת, אלפי צדפים נוצצים אליך.
את החלטת להשאר כשאני התחלתי ללכת. אנשים סגורים עצרו אצלך
נפתחו וברחו. הימים היו בהירים וקרים ונמשכו מעט. זה עשה רע וטוב.
על הסוודר שלי כוכב שציירת לי נמרח. אסור לי לשכוח לחזור. ובאמת חזרתי.
ישבנו שנינו מנדנדים רגלים משפת ירכתיים כדייגים שבעים. שתקנו לנו
שעתיים מסתכלים על החול למטה. טוב שבאת אמרת ואת כבר
הבנת מזה שחייכתי שטוב, שטוב שנשארת.